#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"רפט. ת""ר ליבה וליבתה הרוח אם יש בליבויו כדי ללבותה חייב. מה הדין אם יש גם ברוח כדי ללבותה ומדוע? "	"כתבו התוס' (ד""ה ליבה) שפטור כיון שגם בלעדיו היה הולך ומזיק <sup>קט</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קט.  והרשב""א  (ד""ה תנו)  כתב שחייב הכל, שהרי אפילו בלא סיוע הרוח היה בלבויו כדי ללבות ולהדליק את הגדיש ומתכוין הוא להדליק. ואתיא כר' נתן דאמר דכל היכא דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי. וא""נ י""ל דכבר בא הרוח בשעת ליבויו ויש בליבויו כדי ללבות, מטילין עליו את הכל, דהוה ליה כמביא את האש ויש בו כדי לילך ברוח מצויה ולהזיק.</span>"	"ב""ק תוס' ס."		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רצ. ליבה וליבתה הרוח ואין בליבויו כדי ללבותה פטור. מאי שנא מזורה ורוח מסייעתו שחייב? (4) 	"1) אביי אמר הכא במאי עסקינן כגון שליבה מצד אחד ולבתו הרוח מצד אחר ופרש""י שמעשיו לא הועילו. והתוס' (ד""ה ליבה) כתבו דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה שיצטרפו ליבוי הרוח וליבויו דלא שכיח שיצטרפו, ועוד פירשו שהוא ליבה צד אחד של המדורה והרוח את הצד האחר ואם לא היתה הרוח מלבה הצד האחר, היה גם הצד שליבה הוא הולך וכבה, ומשום הכי אינו דומה לזורה ורוח מסייעתו, דמה שליבה לא סייע הרוח כלום.<br>2) רבא אמר כגון שליבה ברוח מצויה ולבתו הרוח ברוח שאינה מצויה דמילתא דלא סליק אדעתיה הוא אבל זורה לענין שבת סגי ברוח מצויה ולכך התכוין.<br>3) ר' זירא אמר כגון דצמרה צמורי ופרש""י דאין זה ליבוי כלל. והתוס' (ד""ה ר' זירא) פירשו דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה שתצטרף נשיבת הרוח לצימור שלו ויסתייע על ידה ללבות דלא שכיח שיצטרפו כי הם מקלקלים זה את זה כי הצימור חם והרוח קר.<br>4) ר' אשי אמר כי אמרינן זורה ורוח מסייעו ה""מ לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה ונתקיימה מחשבתו דניחא ליה ברוח שמסייעתו אבל הכא גרמא בעלמא הוא וגרמא בנזקין פטור.<br>וביארו התוס' (ד""ה רב אשי) שהתורה לא חייבה אלא מבעיר ולא הגורם הבערה ע""י רוח המסייעתו."	"ב""ק ס. ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רצא. כתיב כי תצא אש וגו' או הקמה. מה נדרש מתיבות או הקמה? 	"מתיבת 'הקמה' לרבנן מה קמה בגלוי אף כל בגלוי, ולר' יהודה שמחייב אנזקי טמון באש קמה לרבות כל בעלי קומה ופרש""י אף בעלי חיים ואילנות והתוס' (ד""ה לרבות) הביאו בשם רש""י שמרבה כל בעלי חיים ושהירושלמי מרבה אילנות וכל דבר מחובר <sup>קי</sup>. מתיבת 'או' רבנן למדו לרבות כל בעלי קומה ורבי יהודה או מיבעי ליה לחלק.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קי.  והרשב""א  (ד""ה לרבות)  כתב שיש שפירשו שמרבה אפילו ירקות, ויש שפירשו לרבות כל דבר, שאין לך גשם שאינו בעל קומה גדולה או קטנה.</span>"	"ב""ק ס.-ס: ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רצב. מדוע לא יצא עד שיאיר היום והאם זה גם מעירו או רק מעיר אחרת? 	"אמר רב יהודה אמר רב שלעולם יכנס אדם בעוד חמה זורחת ויצא לאחר שיאיר שנאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. ובטעם הדבר כתב רש""י שהוא מפני המזיקין והליסטים. והתוס' (ד""ה לעולם) כתבו בשם ר""ת שהוא מפני המוקשים והפחתים. ומעירו יכול לצאת גם קודם שיאיר היום שמכיר המוקשים והפחתים ובשעת הסכנה גם מעירו לא יצא כמו מעיר אחרת, ולדעת ר""י אין חילוק בין עירו לעיר אחרת ולעולם אין לצאת קודם שיאיר היו <sup>קיא</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קיא.  ומבואר בתוס' פסחים  (ב, א ד""ה יכנס)  שלר""י הטעם משום מזיקין כרש""י ולכן אפילו מעירו צריך להזהר.</span>"	"ב""ק ס: ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רצג. אלו דברים אין לעשות בשעה שדבר בעיר ומה עשה רבא? (3) 	"1) אין לצאת לחוץ אלא להשאר בבית.<br>2) לא ללכת באמצע הדרך מפני שאז מלאך המות מהלך באמצע הדרכים.<br>3) לא להכנס אדם יחיד לבית הכנסת שמלאך המות מפקיד שם כליו וה""מ דלא קרו ביה דרדקי ולא מצלו ביה עשרה. רבא סתם חלונותיו דכתיב 'כי עלה המות בחלונינו'."	"ב""ק ס:"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רצד. באיזו הלכה הסתפק דוד המלך ומדוע הוצרך לכך? (3) 	"לרבא אמר ר""נ הסתפק אם חייבים על טמון ופרש""י לשלם על כלים הטמונים בגדיש של ישראל ששרפוהו אנשיו כר' יהודה או פטורים כרבנן, ולתוס' (ד""ה מאי) הספק אם ישרפו בעלמא אם צריך לשלם על הטמון <sup>קיב</sup>.<br>לרב הונא הסתפק אם מותר להציל עצמו בממון חבירו כיון שהיו גדישים דשעורין ודעדשים דישראל דהוו מטמרי בהו פלשתים ומרש""י (ד""ה ויצלה) משמע שהסתפק האם מותר לשרוף להציל עצמו אפילו על דעת לשלם ובתוס' (ד""ה מהו) ביארו שהסתפק אם הציל עצמו מפני פיקוח נפש אם חייב לשלם.<br>רבנן ואיתימא רבה בר מרי אמרו שהסתפק אם מותר ליטול גדישין של שעורין דישראל ליתן לפני בהמתו על מנת לשלם גדישין של עדשים דפלשתים. ומהפסוקים עולה שלמ""ד שהסתפק בטמון הסתפק אף באחד משני הספיקות האחרים.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קיב.  כן פירשו דברי התוס' המהרש""א והמהר""ם וע""ע במהדורא בתרא.</span>"	"ב""ק ס: - סא. ותוס' "		
